למה לא מדברים עכשיו על חוסן ארגוני?

עכשיו לא מדברים על חוסן ארגוני! ואיך זה קשור לאלה שהספידו את מחלקות משאבי אנוש?

חוסן ארגוני? בזה נצטרך לטפל ביום שאחרי הקורונה (והיינו צריכים לטפל לפני..).
עכשיו אנחנו צריכים להיות ממוקדים במקומי, במיידי, במה שנותן הכי הרבה משאבים וערך.
ולמה אני מספרת לכם את זה?

כי כמעט כל שיחה שלי השבוע התחילה ב"אנחנו רוצים לעשות משהו כדי להעלות את החוסן הארגוני".

אז בואו נעשה סדר רגע.

חוסן ארגוני הוא יכולתו של הארגון לחזות, להתכונן, להגיב ולהסתגל לשינוי משמעותי ולהפרעות פתאומיות, על מנת לשרוד ולשגשג.

יש הטוענים שחוסן ארגוני הוא יותר מאשר יכולתו של ארגון להתמודד עם אירוע קשה או משברי, אלא הוא יכולתו של הארגון להפוך מצב משברי להזדמנות לפיתוח הארגון.

אחת ההגדרות של חוסן ארגוני מתייחסת ליכולת של הארגון להשיג ולהוציא מתוך עצמו משאבים שיאפשרו לו לענות על הדרישות של המצב החדש, ובדרך גם לייצר משאבים חדשים לתועלת הארגון גם בימי השיגרה שיבואו אחר-כך.

חוסנו של הארגון חייב לבוא לידי ביטוי ב-3 היבטים: אנשים, תהליכים ומוצרים, והוא דורש מהארגון גמישות, איתנות בכל הרבדים (אנשים, מוצרים, תהליכים, ניהול…) ומהירות תגובה.

בסופו של דבר, החוסן הארגוני נמדד במידה בה הארגון מצליח לשמור על רציפות תפקודית בזמני קושי ומשבר, והוא חייב להתחיל מההנהלה! (כן, גם תוכניות לפיתוח חוסן ארגוני).

מה שקרה עד הקורונה זה שארגונים השקיעו משאבים רבים בחוסן המידע שלהם, חוסן שרשרת האספקה, וחוסן של מרכיבים עסקיים נוספים. למשל, כל ארגון שמכבד את עצמו, מגבה ומאבטח את המידע שלו, נכון?

אבל, וזה אבל גדול – כמה ארגונים משקיעים בחוסן של ההון האנושי שלהם? כמה ארגונים דואגים "לגבות" את ההון האנושי שלהם, כך שבעת משבר, ההון האנושי הזה יהיה העמוד המרכזי ששומר על הרציפות העסקית של הארגון?

ב"לגבות" הון אנושי, אני לא מתכוונת כמובן להחזקה של סטוק עובדים בצד, כגיבוי לאלה הקיימים.

אני מתכוונת לפיתוח וטיפוח של ההון האנושי, להקנייה של מיומנויות חוסן, איזון בית-עבודה, יכולות של ניהול לחץ, כישורים של מניעת שחיקה, תוכניות להתמודדות עם שחיקה, איתור וזיהוי של גורמי לחץ וטיפול בהם, יצירה של שדרה ניהולית חזקה, פיתוח מנהיגות משמעותית בארגון ועוד ועוד.

אוקיי, ואיך כל זה קשור לזה שכבר היו כאלה שהספידו את מחלקות משאבי אנוש?

כולנו ראינו מדי פעם בשנים האחרונות כתבות בכתבי עת יוקרתיים כאלה ואחרים על כך שתפקיד מש"א הולך להיעלם מהעולם, שהוא מיותר, לא רלבנטי, לא מחובר לביזנס.

אז In your face!

כבר שבועיים שאני עושה עשרות שיחות זום עם מנהלות משאבי אנוש טרוטות עיניים, שעובדות מסביב לשעון, שדואגות לכל עובד ועובדת, שהופכות את העולם כדי למצוא כלים למנהלים, חושבות איך עוד אפשר לסייע לאנשים, שמג'נגלות בין העבודה השוטפת והמשכורות לצונמי של הקורונה, ובדר"כ הן גם עושות את זה עם ילדים בבית.

אז לכל מי שמיהר להספיד – הקורונה רק חיזקה והדגישה את הצורך בפונקציית משאבי אנוש, כי היא זאת שיכולה וצריכה לדחוף, לקדם, להניע ולהאיר באור גדול את הצורך של ההנהלה להשקיע בחוסן ארגוני בזמני השגרה. היא זו שצריכה לדאוג שלהנהלה יהיה ברור שצריך לדאוג לא רק למוצרים ולתהליכים, אלא, ובעיקר, לאנשים. היא זו שהיום מחזיקה לפעמים הון אנושי של ארגון שלם כי המנהלים עסוקים בהישרדות עסקית.

אז היום – בואו נתמקד במקומי ובמיידי. ניתן לאנשים את הכלים שהם צריכים בשביל לשמור על שגרת חיים נורמלית בתוך הלא-נורמלי. בואו ניתן למנהלים את הכלים שיעזרו להם לעזור לעצמם ולעובדים שלהם. בואו נפתח את החוסן האישי, הצוותי והניהולי. בואו נתמקד בכאן ועכשיו.

מחר נדבר על חוסן ארגוני. או אחרי פסח. או גג בעוד שבועיים, כי אנחנו אופטימיים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב twitter
Twitter
יצירת קשר
* נדרש
דילוג לתוכן