תורידו את הרגל מהגז!


אחרי די הרבה שעות ייעוץ בזום והנחיית לייב ו-וובינרים בשבועיים האחרונים, אני יכולה להגיד שהשאלה שהכי חוזרת על עצמה בעניין התמודדות עם לחץ, היא "איך להמשיך לתפקד כרגיל, כי זה מה שדורשים ממני, בזמן שאני עובד מהבית, והילדים איתי?".

מי שהמציא את המושג "לעבוד מהבית + ילדים בבית", הוא או תמים או שאין לו ילדים. אי אפשר לצפות מאנשים לעבוד באותו הקצב, עם אותה תפוקה, באותה איכות, בימים אלו. פשוט אי אפשר.

כמה מהר שהמנהלים (הבכירים בדר"כ) בארגון יפנימו את זה, ככה יהיה טוב יותר לכולם. גם לתפוקות. כי הדרישה הבלתי ריאלית הזו, מכניסה את האנשים לכזה לחץ, שעוד לפני שהם התחילו לעבוד כבר היכולת שלם יורדת ב-50%, רק מהלחץ.

בעיני זה אחד התפקידים החשובים של מנהלת מש"א בשבועות האלה – לעבוד עם המנהלים על זה שהם חייבים לשנות את הציפיות מהעובדים, להציב דרישות ריאליות, לשמור על ההון האנושי של הארגון, לנהל לחץ ולמנוע שחיקה.

אנחנו במרתון, לא בספרינט!

אף אחד לא יודע כמה זמן המצב יימשך, אבל אנחנו כבר יותר משבועיים בתוך זה. זה אומר שצריך לחשוב פה על סגנון ניהול לטווח ארוך, שמאזן לחצים ומהווה באפר לשחיקה.

מה אפשר לעשות?

  1. לתעדף את הדחיפויות וגם את האיכויות – אי אפשר לדרוש מהאנשים לעשות 100% מהמשימות ב-100% איכות. זה לא קורה בימים רגילים וזה בטח לא קורה בימי הקורונה. לכן מנהלים צריכים לקבוע גם את סדר העדיפויות של המשימות מבחינת מה עושים קודם, וגם לקבוע את האיכות המצופה.
    זו נקודה שמאד קשה למנהלים בדר"כ. "מה, את רוצה שאני אגיד לו לעשות משהו רק ב-60%?????". כן! בדיוק זה מה שאני רוצה. כי זה יקרה בכל מקרה. השאלה היא רק אם ה-60% איכות תהיה במשימה שאתה הגדרת, ולקחת בחשבון שזה מה שיש עכשיו ואפשר לחיות עם זה, או שה-60% ייפול איפשהו אחר, לפי מה שהעובד חשב, או לפי מה שהוא הספיק, או לפי מה שייצא לו באותו זמן, כי בדיוק הבן שלו שפך שוקו על כל הספה.

  2.  Good Enough – זה הפרפקציוניזם החדש –
    כולנו עושים את הכי טוב שלנו. מנהלים צריכים לסמוך על האנשים שלהם שהם עושים את הכי טוב שלהם. אם הם לא חושבים ככה – יש לנו בעיה אחרת, והקורונה רק הציפה אותה. אז תורידו את הרגל מהגז ותנו לאנשים לנשום. הם גם ככה נקרעים, וממש ממש, אבל ממש, עושים את הכי טוב שלהם. אז תוקירו את זה, תעריכו את זה, ותורידו את הרגל מהגז.

  3. מה לא חייבים עכשיו? – לא, אנחנו לא בחופש, ולא, זו לא הזדמנות טובה לטפל בכל מיני דברים שלא נגענו בהם שנתיים (אלא אם אתם באמת נטולי משימות ויש לכם זמן אמיתי, ואנשים שאינם בחל"ת).
    מנהלים צריכים לבדוק טוב טוב את המשימות שהם נותנים לעובדים שלהם בימים האלה. תעבדו על מה שבאמת צריך, על הליבה של העשייה. אל תמצאו עכשיו עבודות רס"ר כדי שאנשים יהיו "עסוקים".
    להפך – תנהלו את המרווחים, תנו להם אפשרות להיטען ולהתמלא מחדש. זה חשוב לחוסן שלהם וגם לחוסן הארגוני.

  4. לכל קורונה יש מוצאי קורונה – אנשים זוכרים יותר את האופן שבו התייחסו אליהם בשעות הקשות, במצוקה, באתגרים, בלחץ ובמתחים, מאשר הם זוכרים את ה-Happy hours, התן ביס, הצ'ופרים והטיולים. כל מה שתעשו עכשיו נחקק בזיכרון הארגוני ונכנס לדנ"א ולתרבות הארגונית. זה הזמן לחשב מסלול היטב ולבדוק מהם הערכים שאתם רוצים שיעמדו בבסיס הארגון, ולשאול את עצמכם בכל בוקר מחדש – האם אני עובד על פי הערכים האלה גם עכשיו?

 

שבוע טוב לכולם

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב twitter
Twitter
יצירת קשר
* נדרש
דילוג לתוכן