חוסן בתרבויות מסביב לעולם

במסגרת העניין שלי בנושא חוסן, והחיפוש המתמיד אחר כלים פרקטיים חדשים שאוכל ללמד בסדנאות ובהרצאות, אני מגיעה לעתים קרובות למחוזות רחוקים ומרתקים. 

אני פוגשת תרבויות אחרות, גישות שונות, תפיסות מעוררות מחשבה ודרכים ציוריות לתיאור מודלים מערביים מוכרים.

למשל מושג ה-IKIGAI (איקיגאיי) היפני מדבר, בין היתר, על כוחה העצום  של המשמעות בחיינו, ועל אותו "דבר" שגורם לנו לקום מהמיטה בבוקר ואיך למצוא אותו.   

בבודהיזם ישנה סוטרה (פרק לימוד) שנקראת "סוטרת החץ",  מתארת באופן ציורי ובהיר את האופן בו התגובות האוטומטיות שלנו מסבכות לנו את החיים, ומייצרות לחץ ופגיעות. 
סוטרה בודהיסטית אחרת מספרת על "גוטאמי וזרע החרדל", כמשל לטבע האירעי של חיינו ושל הדברים שקורים לנו. 
החיבור של שניהם בטכניקה שנקראת "טכניקת החיצים", שלמדתי אצל פרופ' יענקלה רז, נותן לנו כלי מצוין לעצור ולשנות את הסיפורים והפרשנויות שאנחנו מייצרים לאירועים שקורים לנו, באופן אוטומטי כל כך. הפרשנויות האלה לעתים קרובות הן "מחשבות מייצרות לחץ". ההתבוננות בהן והיכולת לשנות אותן, הן מיומנויות נרכשות שמסייעות בפיתוח חוסן אישי.

אם כבר אנחנו עוסקים בחוסן מסביב לעולם, אי אפשר שלא להתייחס לחוסן כפי שהוא בא לידי ביטוי ביהדות. עצם קיומה של הדת היהודית כל כך הרבה שנים, וקיומו של העם היהודי, הנרדף במשך דורות ואלפי שנים – הוא סיפור חוסן בפני עצמו. 

תחשבו על זה – כמה מהחגים והימים הלאומיים שלנו הם ציון להישרדות? חגים שחוגגים את היכולת להישאר? חנוכה, פורים, יום העצמאות, יום השואה, ל"ג בעומר, פסח…
חשבתם פעם מה אפשר ללמוד מזה על יכולת ההישרדות האישית כפרטים, ועל החוסן הקולקטיבי של העם היהודי? האם זה מספר משהו על הדנ"א של העם היהודי כעם? כקבוצה של אנשים? 

יש עוד דוגמאות, סיפורים, אגדות ומשלים בתרבויות רבות, על חוסן, התמודדות וצמיחה. העיסוק הזה בחוסן, הוא אמנם טרנד בפסיכולוגיה המערבית בעשורים האחרונים, אך הוא קיים כבר מאות ואלפי שנים. האנושות כל הזמן עסוקה ב"חוסן", באיך אפשר להישאר. 

מזל שככה. בגלל זה אנחנו פה 🙂

לפרטים על הרצאת לעולם חוסן – מסע בין-תרבותי לחצו כאן.     

 

Facebook
LinkedIn
Twitter
יצירת קשר
* נדרש
דילוג לתוכן