זה כל הקסם – סדרת פוסטים על מנהיגות

בפוסטים הבאים אתמקד במנהיגות, ובמיוחד במודל הטווח המלא של המנהיגות. אציג ניסוי שביצעתי באוניברסיטת תל אביב, ואדבר על על הקשר בין סגנון המנהיגות של המנהל לבין הרגשות של המונהגים.

יש מנהלים ש"יש להם את זה" והם מצליחים לסחוף אחריהם בהתלהבות אנשים 7930ff_79ac4052b23142b3be6f76cc10d9d226רבים בארגון. מהו אותו "זה"? מהי אותה "נוכחות" שאנחנו אומרים שיש למנהלים מסוימים? כיצד אותם מנהלים מניעים את עובדיהם? מה מיוחד באופן שבו הם פועלים?

התשובה לשאלות אלה ואחרות טמונה בסגנון המנהיגות של המנהל. סדרת הפוסטים שלפניכם סוקרת מחקר שנעשה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, אשר בדק את ההשפעה של מנהיגות מתמירה ומתגמלת על הרגשות המתעוררים בקרב המונהגים ועל הביצוע שלהם.

"צבא של עכברים עליהם מפקד אריה יכול לעשות יותר מצבא של אריות עליו מפקד עכבר" (נפוליאון)

מעט תופעות הילכו על בני אדם קסם כמנהיגות, ואכן מנהיגות הינה אחת התופעות החברתיות הנחקרות ביותר, ועם זאת, הבלתי-מובנות ביותר. לפני כשלושים שנה חוקר בשם סטוגדיל אמר כי "מספר ההגדרות למנהיגות הוא רב כמעט כמו מספר האנשים שניסו להגדיר את המושג". נראה כי בשלושים השנים שחלפו מספר ההגדרות, המחקרים, התיאורים והתהיות רק גדלו.

תיאוריות המנהיגות שעליהן התבסס מחקרנו, מדגישות התנהגויות סימבוליות של המנהיג, מסרים בעלי השראה וחזון, תקשורת בלתי-מילולית, פנייה לערכים אידיאולוגיים, אתגור אינטלקטואלי של המונהגים על ידי המנהיג, וציפיות של המנהיג להקרבה-עצמית של המונהגים ולרמת ביצוע שהיא מעבר לחובות המוגדרים של המשימה. מנהיגים כאלה מעניקים משמעות לעבודה באמצעות קישורה למטרות מוסריות ולמחויבות, במקום הניסיון להשפיע על גורמים בסביבת המונהגים, או על ידי הצעת תגמולים חומריים או על ידי איום בעונש.

בנוסף, התיאוריות החדשות רואות את מערכת ההשפעה בין המנהיג למונהגיו כדו כיוונית, בניגוד לתיאוריות המוקדמות יותר אשר נטו לראות מערכת זו כחד כיוונית, מהמנהיג למונהגיו.

בעשורים האחרונים חלה התכנסות במחקר תיאוריות המנהיגות החדשות, המדגישות מנהיגות "מתמירה", "השראתית", "חזונית" ו"כריזמטית". תיאוריות אלה שאובות כולן מאותו סגנון מנהיגות וכן קיימת התכנסות חזקה של הממצאים ממחקרים שנשענו על תיאוריות אלה.

מנהיגות כריזמטית

המושג כריזמה החל את חדירתו ממחקרי המנהיגות הפוליטית והחברתית אל חקר המנהיגות בארגונים, החל משנות ה-80 של המאה ה-20. כריזמה הינה

"מתת-אל" ביוונית והיא שימשה את וובר לתיאור צורת השפעה המבוססת על אמונת המונהגים בתכונות היוצאות דופן של מנהיגם, במקום על סמכות מסורתית או פורמאלית. על פי וובר, מנהיגים כריזמטיים צומחים משולי החברה ופורחים כמנהיגים בעיתות משבר. מנהיגים אלה ממקדים את המונהגים גם בבעיה הניצבת בפניהם, וגם בפתרון מהפכני המוצע על ידי המנהיג. על כן, מערכות של סמכות כריזמטית הן בדרך-כלל תוצאה של מהפכה נגד מערכות סמכות מסורתיות או רציונאליות-חוקיות.

האוס היה הראשון שהציע תיאוריה לגבי מנהיגות כריזמטית בארגונים וציין כי מנהיגים כריזמטיים מתאפיינים בביטחון עצמי, יכולת מרשימה לניהול רושם וצורך רב בכוח. הם משוכנעים עמוקות באידיאלים ובמטרות אידיאולוגיות מציגים חזון רלבנטי מלהיב של העתיד, תוך נתינת דוגמה אישית, ומשדרים ציפיות גבוהות למונהגים תוך הבעת בטחון בהם. כתוצאה מכך, המונהגים מקבלים את המנהיג ללא תנאים, תופסים את עמדותיו ואמונותיו כנכונות, ומצייתים לו ברצון.

חוקרים אחרים ציינו שיש לראות כריזמה כייחוס הנעשה על ידי המונהגים, הצופים בהתנהגויות מסוימות של המנהיג בהקשרים ארגוניים. לפי חוקרים אלה, מנהיגים כריזמטיים מציעים חזון המובחן מהסטטוס- קוו ומתנהגים באופן בלתי-שגרתי על מנת להשיג חזון זה. הם מעוררים חיבה והזדהות בקרב המונהגים ומקדמים רעיונות על ידי הקרבה עצמית, ולקיחת סיכונים אישיים. מנהיגים כריזמטיים ניחנים בביטחון עצמי ונשענים על כוח אישי. הם בעלי יכולת להעריך באופן מציאותי את הסביבה ורגישות לצרכים ולערכים של המונהגים.

Facebook
LinkedIn
Twitter
יצירת קשר
* נדרש
דילוג לתוכן