סיפור מקסים שסיפרה לי היום מנהלת מיוחדת בסדנת פיתוח צוות:
אבא לקח איתו את בנו לעבודה (חופש, נגמרה הקייטנה…).
על מנת שהילד לא ישתעמם ויפריע, האב הכין לו פאזל, תמונה של העולם, מדף ממגזין שהוא גזר לחתיכות.
כשהגיעו לעבודתו של האב, הוא נתן לבנו את הפאזל ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? הנה, זה פאזל של העולם, תרכיב אותו. נראה אם תצליח לתקן את העולם".
האב היה בטוח שעכשיו יהיו לו כמה שעות של שקט…
להפתעתו, לאחר מספר דקות חזר הילד עם התמונה מודבקת ושלמה ואמר: "אבא תראה, הצלחתי לתקן את העולם".
האב המופתע שאל את הילד – "איך הצלחת לעשות את זה? אמא לימדה אותך מה זה העולם? למדת בבית הספר? הייתי בטוח שאתה לא יודע איך נראה העולם".
הילד ענה: "לא אבא, אני באמת לא ידעתי איך נראה העולם, ואני לא מכיר את העולם. אבל כשהתחלתי להרכיב את הפאזל של העולם, ראיתי שבצד השני של הדף יש תמונה של בנאדם. ובנאדם אני כן מכיר. אז התחלתי לתקן אותו.
ואחרי שתיקנתי את הבנאדם, הפכתי את הדף וראיתי שתיקנתי את העולם".