למה אנחנו נשחקים אחרי תקופות לחוצות ועמוסות?

המעגל העליון במשפך מייצג אותנו כשאנחנו מנהלים חיים מאוזנים ובריאים.

ככל שהעומס והלחץ בחיים גוברים,

אנשים רבים נוטים לוותר על דברים כדי להתמקד במה שנראה "חשוב".

המעגל המצטמצם, ממחיש את ההצטמצמות בחיינו.

ככל שהלחץ ממשיך, אנחנו מוותרים יותר,

והמעגלים מצטמצמים עוד ועוד.

העניין הוא, שבדרך כלל, הדברים הראשונים שאנחנו מוותרים עליהם,

הם אלה שמזינים אותנו הכי הרבה אבל נראים לנו כ"אופציונליים", "Nice to have",

ולא דברים שאנחנו חייבים ומוכרחים.

לכן, הם הדברים שאנחנו מוותרים עליהם ראשונים.

באיזו מידה דברים כמו הדברים האלה נמצאים בחיים שלכם ביומיום?:

"לשבת עם קולגות ולאכול ארוחת צהרים כמו בנאדם", "לעשות פעילות גופנית",

"להיפגש עם חברים", "ללכת לחוג שאני אוהבת", "לקחת 5 דקות הפסקה להפגת לחץ במהלך היום", "לתרגל נשימות או מדיטציה 10 דקות בערב".  

התוצאה היא שאנחנו נשארים יותר ויותר רק עם עבודה, מטלות, או גורמי לחץ אחרים

שלעתים קרובות מדללים ומדלדלים את המשאבים שלנו,

ושום דבר שממלא או מזין אותנו לא נמצא בחיים שלנו.

במצב הזה – שחיקה היא התוצאה.

אז מה עושים?

1.     מזהים את עצמנו על גבי תעלת התשישות. באיזה שלב אתם נמצאים?

2.     מזהים את הדברים בחיים שמעלים לכם את האנרגיה, מזינים וממלאים אתכם.

3.     מכניסים באופן פרואקטיבי ואקטיבי את הדברים האלה ללו"ז שלכם. כן, גם כשהוא עמוס ממש. כן, גם כשאין לכם כוח ובא לכם להימרח על הספה מול נטפליקס.

4.     מתחילים בצעדים קטנים ומכניסים דברים קטנים ליומן. כאלו שבטוח תוכלו לעמוד בהם. למשל, 10 דקות הליכה בחוץ, חצי שעה קפה עם חברה, 5 דקות של דגדוגים וחיבוקים עם הילדים.

5.     זה לא קורה מעצמו. אנחנו צריכים לעבוד בזה. תתייחסו לזה כמו אל עוד "מטלה" שיש לכם. רק שהמטלה הזו תמלא לכם את משאבי החוסן.