"יחס ההמון למנהיג הינו תמיד יחס אמביוולנטי, אהבה ושנאה יחדיו" (זיגמונד פרויד)
מחקרים הקושרים בין מנהיגות לרגשות החלו לצמוח בעשורים האחרונים, למרות שהרעיון שהמנהיג משפיע על רגשות מונהגיו אינו חדש. רגשות קיימים בקבוצה, הן ברמת הפרט והן ברמת הקבוצה, והם מושפעים מאדם מרכזי אחד – המנהיג. רגשות חיוביים של המנהיג משפיעים על הטון הרגשי של המונהגים. באופן כללי, המחקרים בתחום עקביים במסקנתם כי רגשות חשובים למנהיגות וכי אחת מחובותיו העיקריות של המנהיג היא לנהל את רגשותיהם של מונהגיו וכן שמנהיגות מבוססת בהכרח על תהליכים רגשיים. דהיינו, תפקידו של המנהיג כולל הבעה של רגשות ועירור של רגשות באחרים. בנוסף, נטען שמנהיגים אפקטיביים הם מנהיגים אשר מסוגלים להניע את עובדיהם דרך רגשותיהם ושמנהיגים אשר מבינים רגשות, מניעים את עובדיהם לבצע את המשימות באופן אפקטיבי ויעיל יותר.
תיאוריות המנהיגות המתמירה והכריזמטית, ציינו הן את ההבעות הרגשיות של המנהיג והן את הקשר הרגשי בין המנהיג למונהגיו. אחת המהויות המובחנות בין מנהיגות מתמירה ומנהיגות מתגמלת מקשרת בין מנהיגות מתמירה לעוררות של רגשות בקרב המונהגים, לעומת מנהיגות מתגמלת המבוססת על תהליכים קוגניטיביים ועל חליפין רציונלי. באס ציין שמנהיגות מתמירה מכילה "חבטה רגשית" והיא בעלת מרכיב רגשי אינטנסיבי. תיאוריה אחרת מציינת היבטים כגון ההתקשרות הרגשית למנהיג ועוררות רגשית והנעתית של המונהגים.
תיאוריית המנהיגות המתמירה מלכתחילה הדגישה את החשיבות שבהשפעת המנהיג על מצבם הרגשי של המונהגים, הכירה בצרכים ובתגובות הרגשיות של המונהגים, והדגישה יותר היבטים כגון רגשות, השראה וסימבוליות בהשפעת המנהיגות. בספרות מניחים כי מנהיגים מתמירים משתמשים ברגשות על מנת לתקשר חזון ולהניע את המונהגים. באס ציין, כי מנהיגים מתמירים מעוררים השראה בקרב המונהגים להשגת החזון באופן הגורם למונהגים להרגיש מוטיבציה גבוהה להשגתו וכי מנהיגים מתמירים גורמים למונהגים לחוש שבעי רצון. במחקר שביצעו מק'קול וקנדי נמצא שמנהיגות מתמירה הינה בעלת השפעה ישירה ומובהקת על מצב רוח אופטימי. ממצא זה מתאים לטענה של חוקרים אחרים שמנהיגים מתמירים מחדירים בהדרגה אופטימיות, ביטחון ואמונה במונהגיהם, על יד כך שהם משדרים למונהגים שלמרות שהאתגרים הניצבים בפניהם מפחידים, הם יכולים לעמוד בהם אם יעבדו יחד ליצירת עתיד טוב יותר. מנהיגים מתמירים משתמשים ברגשות על מנת לגרום למונהגיהם לחשוב באופן חיובי, בכדי לפתח חזון חיובי ורעיונות חדשים, והם רגישים לצרכים הרגשיים של מונהגיהם.
טענה נוספת הינה שמנהיגות קשורה לא רק לממד הערכיות (חיובי/שלילי) של הרגשות, אלא גם לממד העוררות של הרגשות. מנהיגים מתמירים משתמשים ברגשות חזקים על מנת לעורר רגשות דומים בקרב המונהגים, ומעוררים רמות גבוהות של רגשות בקרב מונהגיהם.
התייחסות נוספת הינה לסנטימנטים כלפי המנהיג, שמנהיגות מתמירה ומתגמלת מעוררות בקרב המונהגים. מונהגים של מנהיגים מתמירים מרגישים קשר חזק למנהיג ומפתחים רגש חיבה כלפי המנהיג לאורך זמן. בנוסף, מונהגים של מנהיגים מתמירים נוטים להעריץ את המנהיג. לעומתם, בקרב מונהגים של מנהיגים מתגמלים, רמת האהדה, המשיכה והחיבה למנהיג מתונה, מאחר והמונהגים נמשכים למנהיגים כאלה כאל מקור ספציפי לתגמולים חיצוניים רצויים, וכאל גורם המקדם את השגת המשימה ולא כאל מקור לתמיכה רגשית.
הקשר בין מנהיגות מתגמלת לרגשות המונהגים זכה לתשומת לב מועטה ביותר. כאמור, מנהיגות מתגמלת מבוססת על תהליכים קוגניטיביים ועל חליפין רציונלי. מנהיגים מתגמלים אינם משקיעים מאמצים מרוכזים על מנת לשנות את הערכים האישיים של המונהגים, וכי אין להם צורך לפתח בקרב המונהגים תחושה עמוקה של אמון ומחוייבות למנהיג. כתוצאה מכך, מנהיגות מתגמלת אינה כוללת מחוייבות להתפתחות האישית של המונהגים, וכן היא איננה כוללת התקשרות רגשית חזקה למנהיג, המובססת על רמה גבוהה של הזדהות ואמון במנהיג. למרות ההנחה כי מנהיגות מתגמלת אינה כוללת מעורבות רגשית כלל, נמצא במחקרים מתאם שלילי בין מנהיגות מתגמלת לבין מחויבות רגשית לארגון. מממצאים אלה ניתן להקיש כי מנהיגות מתגמלת יכולה להיות קשורה באופן שלילי להיבטים רגשיים בעבודה. היבט נוסף של הקשר בין מנהיגות מתגמלת לרגשות הוא פן העוררות הרגשית. על פי מודל הטווח המלא של המנהיגות, מנהיגות מתגמלת הינה סבילה יותר, בהשוואה למנהיגות מתמירה. על כן, סביר להניח שמנהיגות זו תהיה קשורה באופן חיובי וחזק יותר לחוויה של רגשות סבילים בקרב המונהגים.