על חרטות, חיים מלאים וחוסן

בוני ווייר היתה אחות בהוספיס. במשך שנים ארוכות היא תיעדה את החרטות של אנשים ששכבו על ערש דווי, וסיכמה אותם במאמר מלא בהשראה.

מה הקשר בין חרטות של סוף החיים, לצמיחה מתוך קושי ולפיתוח חוסן? 

על כך בפוסט שלפניכם:

5 חרטות חוזרות על עצמן, בקרב אנשים שנמצאים בסוף חייהם –

1. הלוואי שהיה לי האומץ לחיות את חיי נאמן לעצמי, במקום לחיות חיים שאחרים ציפו ממני לחיות.

מתחת לחרטה הזו מסתתר הצער על כך שלא הגשמתי את החלומות שלי.

בודהה אמר ש"הצרה היא שאנחנו חושבים שעתותינו בידנו". וזה הדבר לגבי בריאות. בריאות מאפשרת חופש שאנחנו ממעיטים להעריך עד שהיא נעלמת.

דאגו להגשים לפחות חלק מהחלומות שלכם, כל עוד יש לכם בריאות פיזית שמאפשרת לכם את החופש לעשות את זה.

2. הלוואי שלא הייתי עובד כ"כ קשה.

מתחת לחרטה הזו אנשים מדברים בעיקר על תחושת ההחמצה של הילדות של הילדים, ועל געגועים לבני הזוג ולילדים.

"הלוואי שהייתי מבלה יותר זמן עם המשפחה שלי, עם הילדים שלי, עם החברים שלי", "הלוואי  שהייתי משקיע זמן בתחביבים שלי" הן אמירות נפוצות כשמבקשים מאנשים להסביר.

אנשים שעושים שינוי בתחום הזה מספרים שניתן לפשט את החיים ולבחור בחירות מודעות, ואז מגלים שלא באמת חייבים הכנסה גבוהה כמו שחושבים. אבל כמובן שהמציאות הרבה יותר מורכבת מזה, והיריעה קצרה מלכתוב על כך בפוסט זה.

3. הלוואי שהיה לי האומץ להביע את רגשותיי.

אנשים מדחיקים את הרגשות שלהם בשביל "שלום" עם אחרים. הבעת רגשות משדרגת יחסים בעלי בסיס איתן, או מרחיקה מהחיים יחסים שלא טובים לנו. בשני המקרים אנחנו מרוויחים.

4. הלוואי שהייתי שומר על קשר עם החברים שלי.

בעניין הזה החרטה היא על כך שלא נתנו לחברויות את הזמן והמאמצים שהם ראויות להם. מחקרים מראים שבשבועות האחרונים של החיים הכל מסתכם באהבה וביחסים. ותחשבו על זה.

5. הלוואי שהייתי נותן לעצמי להיות מאושר יותר.

אנשים מבינים רק בסוף חייהם שאושר הוא בחירה. הם נשארו תקועים כל חייהם בדפוסים והרגלים ישנים. מה שאנחנו קוראים "אזור הנוחות", המוכר והידוע, חדר לחייהם הרגשיים והפיזיים. הפחד משינויים גרם להם להעמיד פנים, כלפי עצמם וכלפי אחרים, כשבפנים מה שהם בעצם רצו לעשות זה לצחוק ולהשתטות.

בפנייה חדה נעבור כעת להסתכל על אנשים שחוו חוויה קשה, לעתים טראומטית. לפעמים אנשים שחוו קושי או טראומה מספרים על שינויים פסיכולוגיים חיוביים שקרו להם, ועל כך שהם שינו את חייהם לטובה כתוצאה מכך.

התופעה הזו נקראת Post traumatic growth. זה מה שאנשים אומרים לאחר שחוו צמיחה מתוך חוויה קשה:

1. סדרי העדיפויות שלי השתנו, אני לא פוחד לעשות מה שעושה אותי מאושר

2. אני מרגיש קרוב יותר לחברים ולמשפחה שלי

3. אני מבין את עצמי טוב יותר, עכשיו אני יודע מי אני באמת

4. יש לי תחושה חדשה של משמעות ומטרה

5. אני מסוגל יותר להתמקד ביעדים ובחלומות שלי

באופן מעניין, אלו הם בדיוק הצדדים ההפוכים לחרטות שעליהם דיברנו קודם.

השאלה אם כך – האם אנחנו חייבים קושי או טראומה בשביל לחיות את החיים שאנחנו רוצים? האם אנחנו חייבים לעבור מדברים בשביל לחיות חיים ללא חרטות?

אז התשובה היא – כמובן שלא.

ישנם אנשים שעושים שינויים וצומחים גם מתוך חוויות חיוביות עוצמתיות, כמו לידה של תינוק, וזה נקרא  Post-ecstatic growth.

בכל מקרה, כמו שכתבנו למעלה, אושר הוא בחירה, ואפשר להתחיל בצעדים קטנים:

1. כתוב מה גורם לך להיות מאושר?

2. תחת המשקפיים "אני מאושר" – קבע את סדרי העדיפויות שלך.

3. עשה פעולה אחת בשבוע שתגרום לך להרגיש קרוב יותר למשפחה ולחברים שלך.

4. פעמיים בשבוע עשה משהו שיגרום לך להרגיש שאתה חי את חייך נאמן לעצמך.

5. פעם ביום דאג להביע את רגשותיך – לדבר, לכתוב, לצייר, לרקוד, לצעוק, לצחוק, לבכות

6. הגשם לפחות חלום אחד בשנה.
(בתמונה: אני – מגשימה את חלום אוסטרליה).

וצעדים למתקדמים:

1. חשוב איך תוכל לפשט את חייך כך שתצטרך הכנסה פחות גבוהה.

2. אילו דפוסים והרגלים תוקעים אותך ב-אי-אושר?

3. אילו שינויים היית עושה בחייך אם לא היו מגבלות?

כל זה הוא חלק קטן מהעולם שאנחנו קוראים לו פיתוח חוסן. כשאנחנו עובדים על פיתוח חוסן, אנחנו בעצם מבצעים בדיוק את הדברים שאנשים מתחרטים שלא עשו, כשהם מגיעים לסוף חייהם.

חוסן הוא "היכולת להתמודד באופן מוצלח עם מצבים קשים ובתוכם מצבים טראומטיים". חוסן מדבר על יכולת ההשתקמות שלנו לאחר משבר, לחץ או אירוע קשה, ועל היכולת לחזור לנהל שגרת חיים נורמלית.

החוסן האישי שלנו מורכב מ-4 סוגי חוסן:

1. חוסן פיזי – כאשר יש לנו חוסן פיזי, הגוף מסוגל להתמודד עם יותר לחץ (נקודת האופטימום זזה), ולרפא את עצמו מהר יותר מנזקי הלחץ.

לעתים קרובות אנשים מזניחים את השמירה על גוף בריא כי אין להם זמן. אחד המשפטים השכיחים ביותר שאנחנו שומעים הוא "אם לא הייתי עובד כל כך קשה, הייתי עושה יותר פעילות גופנית", או "אם לא הייתי עובד כל כך הרבה היה לי זמן להמשיך לשחות. זה היה ממש תחביב שלי".

אך חוסן פיזי אינו מתבטא רק בפעילות גופנית. על כך נרחיב בפוסט אחר.

זוכרים את מה שקראתם למעלה? בריאות מוערכת בעיקר כשהיא כבר לא נמצאת…. והלוואי שלא הייתי עובד קשה כל כך הינה חרטה מספר 1.

2. חוסן מנטלי – היכולת להישאר בתפקוד גבוה בעתות מצוקה ולחץ. כאשר יש לנו חוסן מנטלי, יש לנו יותר מיקוד, משמעת ונחישות. החוסן המנטלי שלנו הוא גורם מכריע ביכולתנו לקבל החלטות אפקטיביות במצבי לחץ, ושחקן מפתח בחוסן מנטלי הוא כוח הרצון.

זה מתקשר למספר חרטות מאילו שהזכרנו קודם: היכולת להגשים חלומות ולהישאר נחוש בהגשמתם, לחיות חיים נאמן לעצמי ולערכים שלי, והזכות להיות מאושר.

כל אלה מתפתחים כשאנחנו עובדים על החוסן המנטלי שלנו, כי אנחנו לומדים לפתח גמישות מחשבתית, הסתגלות לשינויים, יציאה מהרגלים ודפוסים תוקעים, התמדה ונחישות.

3. חוסן רגשי – הוא היכולת להתמודד עם מצבי חיים ב"בריאות רגשית" ולחזור אליה לאחר מצבי קושי וטראומה. זה כמובן מתקשר לחרטה מספר 3, "הלוואי שהיה לי האומץ להביע את רגשותיי.

4. חוסן חברתי – מדבר על מערכת התמיכה החברתית האובייקטיבית והנתפסת שלנו. כשעובדים על חוסן חברתי אנחנו בעצם נותנים מענה לחרטה "הלוואי שהייתי שומר על קשר עם החברים שלי", וגם על הלוואי שלא הייתי עובד כל כך קשה, שמתחתיו מסתתרת השאיפה לבלות יותר זמן עם המשפחה והחברים.

הקשר בין חרטות סוף החיים, לגדילה מתוך משבר ולפיתוח חוסן הוא הדוק, מורכב ומעניין. בפוסט הזה נגענו רק במספר מאד מצומצם של נקודות, מתוך עולם שלם של אפשרויות.

בסדנאות פיתוח חוסן שאנחנו מנחים בחברות ובארגונים אנחנו עובדים, בין היתר, על המרכיבים האלה, וכך גם בתהליכי ייעוץ וליווי אישיים.

Facebook
LinkedIn
Twitter
יצירת קשר
* נדרש
דילוג לתוכן