לקראת האירוח שלנו בפורומים "תרומת ביצית", ו"הורים בטיפולי פוריות" בתפוז, בנושא ניהול לחץ לנשים בטיפולי פוריות, נעלה בשבוע הקרוב פוסטים שעוסקים בנושא זה.
אין אישה שנמצאת או שהיתה בטיפולי פוריות, שלא שמעה לפחות פעם בשבוע את הצירוף "את חייבת להירגע" או "אסור לך להיות בלחץ". בנוסף, אנשים נזכרים פתאום ב"שכנה שלי הפסיקה את הטיפולים ודווקא אז נכנסה להריון. זה הכל לחץ".
וזה כל כך מעצבן!!!
ומי שלא עברה את זה בעצמה, לא יודעת כמה לחץ יש בתהליך הזה, וכמה קשה כל שלב, וכמה ציפיות, אכזבות, רגשות ושאלות מתעוררים במסע הזה, שסופו לא ידוע.
לו רק מישהו היה יכול להבטיח שבסוף המסע הארוך והמתיש הזה, יהיה תינוק….הכל היה כל כך יותר קל. אבל אף אחד לא יודע, ואף אחד לא מתחייב על הצלחות, ואת נמצאת באי-וודאות ארוכה ומתמשכת שמוסיפה עוד ועוד לחץ ככל שהזמן עובר.
בגלל האופן שבו בנוי התהליך הזה, שלב אחר שלב, הלחץ רק הולך ומתעצם בכל נקודת זמן בסייקל: האם אגיב טוב לטיפול? כמה זקיקים יש? האם יצליחו לשאוב זקיקים? האם יהיו ביציות? האם הביציות תקינות? האם תהינה הפריות? כמה הפריות יהיו? האם יתפתחו עוברים שנוכל להחזיר? האם העוברים יקלטו?
ועוד לא כתבתי מילה על הצד שלו בתהליך, ועל הקושי לנהל זוגיות ומערכת יחסים בתוך סיר הלחץ הזה.
בנוסף, יש גם את הקושי הפיזי העצום. בדיקות פולשניות, פרוצדורות כואבות, סיטואציות מביכות וחושפניות, אנשי צוות שלא תמיד רגישים לסיטואציה. ועוד לחץ ועוד לחץ.
ועכשיו אנחנו מגיעות לכל העניין הזה שקוראים לו "חיים", והוא קורה בנתיים, בין שאיבה לשאיבה ובין אולטראסאונד להזרקה. איחורים והיעדרויות מהעבודה, בוסים שעושים פרצופים, אובדן הכנסות, הוצאות רפואיות מטורפות.
ואם כבר יש ילדים אז הם מחפשים את תשומת הלב המגיעה להם, והסעות, וגנים, ובתי ספר, מקלחות, וארוחות… ואת עצבנית כל כך מההורמונים ומהלחץ!
האם לחץ בכלל משפיע על טיפולי הפוריות?
כן!
מעיון בספרות המקצועית עולה שעדיין לא ברור לגמרי מהו המכניזם שבו לחץ משפיע על פוריות ועל ההצלחה בטיפולי פוריות, אך ישנה תמימות דעים בין הרופאים והחוקרים, שלחץ לא מטיב עם התהליך ואף פוגע בסיכויי ההצלחה.
סקירה של האופן בו לחץ מתערב בפוריות אכתוב בפוסט הבא. ועד אז, בבקשה אל תגידו לה להירגע….