לחץ

עבודה זה לא נמר. גם יעדים לא.

לחץ, לחץ…. כולנו מכירים את ההרגשה, רובינו חווים אותה לעתים קרובות. הג'אגלינג הזה  בין הבית לעבודה, הלחץ בבוקר עם הפקקים, היעדים שצריך לעמוד בהם, התחרות בשוק, הרצון שלנו להצליח, להשיג, להיות…. בואו נדבר על זה רגע.

מה זה לחץ?

לחץ הוא תחושה שמתרחשת כאשר אירוע חורג מהיכולת הנתפסת של האדם להתמודד. כלומר, תחושת הלחץ היא תוצאה של אינטראקציה בין:

  • אירועים מסוימים.
  • האופן בו אנחנו תופסים אירועים אלה.
  • האופן בו אנחנו תופסים את משאבי ההתמודדות העומדים לרשותנו.

 
למה זה חשוב ?

נתחיל עם ה-well being  של האדם – העובדים והמנהלים בארגון.
לעבודה בלחץ גבוה ומתמשך ישנם מחירים הרסניים ביותר על הבריאות של האדם, הפיזית והנפשית. הגוף שלנו לא בנוי להתמודד עם לחץ מתמשך. הוא בנוי להגיב באופן אופטימלי ללחץ שיש לו התחלה וסוף בפרקי זמן קצרים. 

זוהי תגובת Fight or flight, הילחם או ברח, תגובת הישרדות אבולוציונית, עוד מימי המלקטות והציידים במערות. בזמן לחץ, הדופק שלנו מהיר יותר, לחץ הדם עולה, רמות הסוכר בגוף עולות, והכל במטרה לספק לגוף את האנרגיה שהוא צריך בשביל להילחם בטורף או לברוח. זוהי התגובה שנשארה אצלנו מתקופת המערות.

הבעיה היא, שהיום גורמי הלחץ הם לא נמרים ולא דובים. גורמי הלחץ היום הם עומס עבודה, ג'אגלינג בין העבודה לילדים, בוס שאני לא מסתדרת איתו, תקופת אבטלה ממושכת, פרוייקט מלחיץ בעבודה, ילד שלא מסתדר בגן, וכו'. גורמי הלחץ האלה לא נמשכים דקות, אלא ימים, שבועות, חודשים ואפילו שנים, והגוף שלנו לא בנוי להתמודד עם זה. 

לחץ דם וסוכר גבוה זה מתכון להתקפי לב, שבץ וסכרת. והן באמת מחלות שמקושרות ללחץ. חוצמזה, אנחנו יותר חולים, בדר"כ אחרי תקופות של לחץ, פגיעים יותר לוירוסים וחיידקים.
ברמה הפסיכולוגית ללחץ יש גם השפעות מזיקות. מחשבות דאגניות, תחושה של עומס רגשי, התקפי חרדה, כעס והתפרצויות. היום אנחנו יודעים שלחץ מתמשך משפיע גם על המוח, על המבנה שלו ועל הקשרים בניורונים. 

ללחץ ישנה השפעה גם על תחומים נוספים כמו למשל היחסים עם ילדים ובני הזוג. עובד לחוץ ושחוק נוטה להיות חסר סבלנות וכשהוא חוזר הביתה לא יהיה לא כוח להשקיע במשחק איכותי עם ילדיו.

נעבור למחירים של לחץ ושחיקה לארגון

המוסד האמריקאי ללחץ (AIS) העריך שארה"ב משלמת על הלחץ של עובדיה יותר מ-300 מיליארד דולר בשנה, פי שניים מההערכה שניתנה לפני עשור. בשנת 2014 עדכנה הסוכנות האירופית לבטיחות וגהות את העלות השנתית ל-62-93 מיליארד דולר בשנה. באוסטרליה, הערכת העלות מסתכמת בכ-15 מיליארד דולר בשנה, בבריטניה – 9 מיליארד דולר, בגרמניה – 33 מיליארד דולר ובדנמרק – 2.5 מיליארד דולר. 

בישראל לא נעשה חישוב של עלות הלחץ מעבודה, אך בכיר במוסד האירופי לבטיחות וגיהות בעבודה אמר בראיון ל"גלובס" כי באופן גס ניתן לאמוד את עלות הלחץ בכ-2%-3% מהתמ"ג. לפי כלל זה, ישראל משלמת 6.2-9 מיליארד דולר בשנה על הלחץ של עובדיה (23.5-34 מיליארד שקל). (הנתונים מתוך כתבה בגלובס של הדי כהן).

התפוקה של עובדים לחוצים היא נמוכה יותר משל עובדים שאינם לחוצים, המוטיבציה שלהם נמוכה יותר, המחוברות שלהם לארגון נפגעת, הם חולים יותר ונוטים להיעדר יותר מהעבודה. כמו כן יש יותר טעויות, פסילות איכות ותאונות עבודה. בסופו של דבר, עובד לחוץ שנשחק עשוי להתפטר, ובמקרה כזה הארגון צריך לגייס עובד חדש ולהכשיר אותו, דבר שכמובן עולה הרבה מאוד כסף.

כמה כסף? תלוי במקצוע, בתפקיד, בדרג, בשוק ועוד. הסכומים יכולים לנוע בין אלפי שקלים למאות אלפי שקלים. בנוסף, עזיבה של עובדים משפיעה גם על עובדים נוספים שמרגישים ש"אם הוא עזב, יש לזה סיבה…", וגם הם מתחילים לפזול החוצה.

אחד הדברים שעולים ממחקרים זה שבני דור ה-Y, שכיום הם הפלח הגדול ביותר בשוק העבודה, מוכנים ויכולים להכיל רמות הרבה יותר נמוכות של לחץ, מאשר קודמיהם בני דור ה-X והבייביבומרס. לצד זאת, דווקא בני דור ה-Y מדווחים על רמות יותר גבוהות של לחץ בעבודה מאשר בני הדורות האחרים.

איך מזהים לחץ ומדוע הזיהוי הזה קריטי?

כשאני מכירה את התגובות שלי ללחץ, אני יכולה לזהות במהירות שאני נמצאת במצב של לחץ ולהגיב מתוך הידיעה הזו. היכולת לעצור שניה ולהגיד "אני בלחץ וזה מה שקורה לי עכשיו" היא יכולת קריטית. זה השלב הראשון בטיפול בבעיה. מה שקורה לעתים קרובות זה שאנשים לא יודעים לעשות את העצירה הזו ולהגיד לעצמם "אני בלחץ וזה מה שקורה לי עכשיו". ואז, הם מאד עצבניים או חרדים, מתפוצצים על הקולגות שלהם בשיחת טלפון, או על הילדים בגלל הצעצועים שמפוזרים בסלון. אבל הם לא מודעים לכך שהתגובה הזו היא תגובה של לחץ.

כדי להיות מסוגלים לטפל בבעיה האמיתית אני חייבת קודם כל לזהות את תחושת הלחץ שלי, ואת האופן בו אני מתנהגת / חושבת / מרגישה פיזית ונפשית כשאני בלחץ. אם אני מודעת לעובדה שאני נמצאת במצב שבו הלחץ חורג מהיכולת שלי להתמודד, אני יודעת במה אני צריכה לטפל.

בשלב הזה יש 2 אפשרויות מרכזיות: או שאני מורידה את רמת הלחץ, או שאני מעלה את החוסן שלי ואת יכולת ההתמודדות שלי.

ברמה הארגונית חשוב לזהות עובדים שנמצאים בלחץ, כזה שמעבר לנקודה האופטימלית שלהם, בכדי לשמור עליהם, למנוע את המחירים הבריאותיים שציינו קודם וכמובן גם את המחירים הארגוניים.

דילוג לתוכן