למה?

כי אני רוצה לשנות את תרבות העבודה בישראל. פשוט ככה.

אני רואה כל יום בעבודתי בחברות וארגונים, את הצורך ההולך וגובר של עובדים ומנהלים בכלים אמיתיים, אפקטיביים ויישומיים לפיתוח של יכולות וכישורים שיסייעו להם להתמודד עם דרישות עולם העבודה המודרני.

ליכולות והכישורים האלה קוראים חוסן אישי, ובמציאות של היום – אנחנו חייבים שיהיה לנו כזה. הדרישות הגבוהות, הלחץ הגובר, השחיקה שנוצרת – כל אלו דורשים מאיתנו להיות בעלי יכולות חדשות, שפעם היו נחוצות הרבה פחות.

לצד פיתוח החוסן האישי, אני רוצה לסייע לכמה שיותר ארגונים בישראל להפחית את רמות הלחץ והשחיקה שהעובדים והמנהלים שלהם חווים, ולשנות את תרבות העבודה בהם.

לחץ ושחיקה הם הרסניים! גם לאנשים וגם לארגון. יש להם מחיר כבד – אישי, משפחתי, בריאותי, וגם עסקי ותדמיתי.

ואם כבר נגענו בארגונים, אז גם ארגונים צריכים חוסן, על מנת שיוכלו לשמור על רציפות עסקית בתקופות של קושי ומשבר.

ארגונים מגבים את מערכות המידע שלהם, את הנתונים, התהליכים והעסקאות. אבל האם יש גיבוי למשאב החשוב ביותר? האם יש גיבוי להון האנושי? לניהול?

ה"למה" האחרון שלי עוסק בארגון עצמו וביכולת שלו לתפקד בסביבה משתנה, וביכולת שלו להפוך משברים להזדמנויות לפיתוח הארגון. אני רוצה לסייע לחברות וארגונים לשמור על עצמם, בשבילם, בשביל הכלכלה הישראלית ובשביל העובדים והמנהלים שמתפרנסים בהם.

איך הכל התחיל?

הכל התחיל בשנת 2013, לאחר שבמשך כ-13 שנים עסקתי בעיקר בפיתוח מנהיגות וניהול, ליוויתי מנהלים בייעוץ אישי, הנחיתי תוכניות פיתוח מנהלים קבוצתיות, ליוויתי שינויים ותהליכים ארגוניים ועבדתי עם הנהלות וצוותים. במהלך השנים האלה הייתי גם בתפקיד יועצת עצמאית, גם שכירה בתפקיד מנהלת פיתוח ארגוני והדרכה בחברה גלובלית ענקית, וגם פרילנסרית של חברת ייעוץ גדולה. 

ואז יום אחד חזרתי הביתה מסדנת פיתוח הנהלה בארגון כלשהו, עם מועקה גדולה. רמות הלחץ והשחיקה שחברי ההנהלה דיברו עליהם היו כל כך גבוהות, וכל כך חזקות, שהיה ממש קשה להכיל את זה. אנשים סיפרו על לילות בלי שינה, מועקה בחזה, אווירה עכורה בבית, קושי עם הילדים ובני/ות הזוג, עצבנות רבה בעבודה, המון קונפליקטים עם קולגות ועוד ועוד סימפטומים והשלכות של לחץ אדיר ושחיקה גבוהה. 

בעודי מהרהרת על מה שעלה בסדנה, חשבתי על זה שבעצם הנושא של התמודדות עם לחץ ושחיקה עולה כמעט בכל תהליך ארגוני שאני מובילה, בין אם זה פיתוח מנהלים, ייעוץ ניהולי אישי ובטח בשינויים ארגוניים. בנוסף, בסקרים ארגוניים רבים שהעברתי לעתים קרובות עובדים דיווחו על רמות לחץ ושחיקה גבוהות.

העניין הוא, שהרגשתי שאין לי באמת כלים טובים, אפקטיביים ויישומיים להציע. כלים שהם ספציפיים, מדוייקים ומכוונים בדיוק לנושא הזה. לא ליד, לא בערך. בדיוק לזה. הרבה פעמים הנושא הזה נסגר ב"בואי תעשי סדנת ניהול זמן", שהיא חשובה בפני עצמה, אבל היא לא תפתור את הבעיה. לא לבדה בכל אופן. 

אז בדקתי בד"ר גוגל, וראיתי ש-Stress Management זה ממש תחום התמחות באנגליה ובארה"ב (בטח גם בעוד מקומות, אבל אני קוראת רק אנגלית…). חודש אחר כך כבר הייתי בלונדון ב-Center for Stress Management בקורס אצל פרופ' סטיבן פלמר, שהוא אחד המובילים בעולם בנושא התמודדות עם לחץ ושחיקה בעבודה. 

לאחר שסיימתי את ההכשרה והוסמכתי, התחלתי לחפש ולקרוא מחקרים, מאמרים ובלוגים, לצפות בהרצאות ולשמוע פודקאסטים. קראתי מאות (ואולי אפילו אלפי) מחקרים וחומרים בתחום, ושמעתי אין ספור דוברים בנושא. 

מאז אני מתמקדת בעבודתי בנושא הזה, של פיתוח חוסן אישי וארגוני והתמודדות עם לחץ ושחיקה, הן ברמה האישית והן ברמה הארגונית. מפרויקט לפרויקט ומהרצאה לסדנה, כמות הכלים והחומרים שפיתחתי הלכה וגדלה. לימדתי קורס בנושא חוסן אישי בבית הספר לסיעוד של אוניברסיטת ת"א, ביצעתי אבחון ומחקר מקיף ב"שיבא" ובארגונים אחרים, הנחיתי עשרות סדנאות ותהליכי עומק בחברות וארגונים רבים ומגוונים, והרצאתי בפני אלפי אנשים. 

בכל יום אני חוזרת הביתה בתחושה של סיפוק ומשמעות, ובידיעה שאני עושה משהו חשוב, שנוגע בחייהם של אנשים רבים, ומשפר את גם חיי העבודה שלהם וגם את חייהם האישיים. בנוסף, אני רואה את התוצאות של מה שאני עושה לחברות עצמן. רואה את השיפור בפרודוקטיביות, בתוצרים, באווירה, במוטיבציה, במחוברות ובשורה התחתונה – שורת הרווח. 

דילוג לתוכן