אז אחרי שבחודש הראשון של המלחמה
עסקנו בעיקר בחוסן והתמודדות עם הלחץ והחרדה,
גם ברמה האישית וגם ברמה הניהולית,
עכשיו נכנסנו למן איזו "שגרת חירום"
שהולכת ללוות אותנו כנראה זמן מה. לצערנו.
כן, אני יודעת שיש אנשים שלא אוהבים את השימוש הזה
ב"שגרת חירום".
אני דווקא מוצאת שהמילה "שגרה" מאפשרת לאנשים לייצר מיינדסט
שמסייע ליצירת "הגיון בשיגעון",
ולכולנו ברור שזה רחוק מלהיות השגרה הרגילה שלנו,
אלא מן שגרה משוגעת, דינמית, משתנה ללא הרף,
שאנחנו מייצרים לעצמנו כדי שנוכל לשמור על בריאות פיזית ונפשית,
וגם על הרציפות התפקודית שלנו.
למנהלים ומנהלות בחברות וארגונים יש תפקיד מרכזי
ביצירת השגרה המוזרה הזו.
אני נוהגת להגיד שהתפקיד המרכזי של מנהלים.ות בימים אלה
הוא לייצר איים קטנים של וודאות בתוך חוסר-הוודאות,
הלחץ, החרדה והכאוס שהרבה אנשים חשים.
העניין הוא, שגם המנהלים.ות עצמם חיים בתוך המלחמה הזו,
וגם להם קשה, כל אחד מהזווית האישית שלו.
אז איך אפשר לסייע להם?
בעיני הדגש המרכזי עכשיו הוא על כלים שעוזרים למנהלים.ות
לנהל כמו נערת גומי בקרקס,
לחשוב כמו מגדת עתידות,
לתקשר כמו עובדת סוציאלית,
ולהדגיש משמעות וערך כמו אמא תרזה.
בפרקטיקה, כל אחד מהכלים הם מה שאתן רואות ורואים למטה בתמונה.
