עייפות מאחריות

היום בצהרים חזרתי עם הבת שלי מהקייטנה
ובדרך מישהי נכנסה בנו בצד הרכב.
הכל בסדר, לכולן שלום. לאוטו פחות.

הדבר הראשון שעבר לי בראש זה
"שיט עוד משהו לטפל בו",
(ו"מזל שעוד לא טיפלנו בדפיקה של הרכב משבוע שעבר…).

צחוק הגורל… כי כשיצאתי להביא את זוהר מהקייטנה,
עצרתי באמצע כתיבה של מאמר על מושג
שמדברים עליו בשנה-שנתיים האחרונות
שנקרא – Responsibility Fatigue, עייפות מאחריות.

עייפות מאחריות – Responsibility Fatigue –
היא תחושה של שחיקה ועייפות הנובעת מכך
שיש לנו יותר מדי התחייבויות ותחומי אחריות בחיים:
עבודה, ילדים, נישואים, לטפל בהורים או בני משפחה אחרים,
לעשות ספורט, לדאוג לקניות, לבשל, לכבס, לתקשר עם חברים,
לנהל את התקציב המשפחתי, ביטוחים, ועוד ועוד.

העניין הוא ש"עייפות מאחריות" מגיעה לפני השחיקה.
זה הדגל האדום שאנחנו חייבים לשים לב אליו
כדי שנוכל לעצור את המסלול המהיר לשחיקה,
ולשמור על הרווחה הנפשית והפיזית שלנו.

סימנים של עייפות מאחריות Responsibility Fatigue

הנה כמה סימנים שצריכים להדליק נורת אזהרה:
1. רוב הזמן באסה – רוב הזמן אתם מרגישים עצובים, ממורמרים,
בלחץ או בחרדה.
2. אתם תמיד בסוף הרשימה – אתם שמים לב למה שאחרים צריכים,
למה שאחרים רוצים, ולעתים קרובות אתם מזניחים
את הצרכים והרצונות של עצמכם.
3. שוב עייפים – כששואלים אתכם "מה העניינים?"
אתם בדר"כ תענו "עסוק" או "עייפה".
4. תמיד כן – אתם אומרים "כן" לרוב הדברים
שמבקשים מכם לעשות, ובדר"כ אתם אפילו לא בוחנים
האם אתם יכולים או רוצים לעשות את זה.

איך לטפל?

הנה כמה טכניקות נקודתיות שיכולות
לסייע להפחית את מטען האחריות.
כמובן שאם אתם מזדהים עם מה שכתוב למעלה,
זה מצריך חקירה ועבודה אישית יותר מעמיקה.

1. תתרכזו בעניינים שלכם
ושימו לב שרגשות הם מדבקים.
שימו לב שאתם יכולים להביע אמפטיה לאחרים,
מבלי לקחת על עצמכם את הרגשות,
האכזבות, הכעסים והחרדות שלהם.

אם בן הזוג שלך חוזר לחוץ מהעבודה
ו"שופך" את הלב באוזנייך,
את יכולה להיות מכילה, אמפטית, מחבקת ואוהבת.
אבל את לא צריכה, לנכס לעצמך
את הרגשות שלו ולהרגיש גם את הלחץ, החרדה, והכעס שלו.
(על הדבקה רגשית כתבתי בעבר פוסט מקיף
ויש גם פוסט בבלוג באתר שלי).

2. שימו את המסכה קודם עליכם
ואח"כ עזרו למי שלידכם…. כמו במטוס.
טוב, מסיכות ומטוסים זו דוגמה בעייתית קצת כרגע.
אבל הבנתם את העיקרון.

שימו את עצמכם בראש התור!
או לפחות, שימו לב שאתם עושים את זה 
מספיק פעמים במהלך היום והשבוע.
גם אם לא תמיד.

כשהבריאות הפיזית והנפשית שלכם
היא בראש סדר העדיפויות,
תוכלו להתמסר לשאר ה"אחראויות" שלכם
בצורה נינוחה ורגוע יותר, ובאופן פחות טעון.

שימו לב שאתם "מוונטלים"
(כלומר עושים וונטילציה ומשחררים קיטור),
לכו לעשות מסג', טיפו לרפלקסולוגי, לרקוד, לבלות,
לפגוש חברים, לכדר, לכדרר…
כל מה שממלא אתכם ועושה לכם טוב.

למה לא ללכת לחוג ריקודים עכשיו,
במקום ללכת לרופא עם שפעת אח"כ?
(וחוצמזה, חוג קרמיקה יותר זול מעו"ד של גירושים).

3. די כבר עם "למי יש יותר גדול".
בשנים האחרונות הערך העצמי שלנו
מושפע מאד מ"כמה אנחנו עסוקים".

"כמה אנחנו עסוקים" הפך להיות מדד להצלחה,
לרמת תפקוד, ליכולות, לרמת הנחמדות שלנו ועוד.

לעתים קרובות מתחת לשאלה
'האם אני עושה מספיק?' נמצאת השאלה
'האם אני מספיק אם אני לא עושה?'"
וואלה ערימות של פוסטים אני יכולה לכתוב רק על זה.

תורת ההשוואה החברתית (פסיכולוגיה)
טוענת שלעתים קרובות אנחנו מבססים
את הערך העצמי החברתי והאישי שלנו,
על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו אל מול אחרים.

והיום…. איףףףף….
אצל כולם החיים הם דבש טהור ומושלם,
כולם רצים בפארק כל היום,
רוקדים עם הילדים בסלון כל אחרה"צ,
יש להם את העבודה הכי הכי… נו, הבנתם.

תפסו מרחק לפרקי זמן קבועים ועל בסיס יומי,
מהטלפון והרשתות החברתיות.
זכרו שמה שקורה בפייסוש נשאר בפייסוש,
גג עובר לאינסטוש,
אבל במציאות,
כולנו נמצאים פחות או יותר באותו מצב.

4. פשטו את החיים שלכם
זכרו את שלושת ה-D: Downsize, Declutter, Delegate

מה שאפשר לצמצם – צמצמו.
אין צורך לתפור את התחפושת הכי הכי,
או להיות הבית הכי מתוקתק,
או האירוח הכי מושלם.
וכמו שאומר אברהם טל בשיר
"בוקר גשום פרדס חנה": "זה לא בלגן זה חיים".

הורידו אייטמים לא הכרחיים מרשימת ה-to do שלכם.
במיוחד(!) בתקופות עמוסות, קשות ולחוצות.

עבודה במשרה מלאה + סגר + ילדים בבית + בידוד –
זה לא הזמן לארגן את ארונות המטבח
כי לא עשינו את זה כבר המון זמן.

ולבסוף, מה שאתם לא חייבים לעשות בעצמכם,
תוציאו ל-outsourcing (מבלי להיכנס לכם לחשבון הבנק כן?
אבל לפעמים זה שווה כל שקל, ויותר.
ושוב, בדר"כ זה יותר זול מביקור אצל רופא מומחה…

יאללה סופ"ש נעים, בלי יותר מדי אחראויות ומחוייבויות.