איזה רגש מבאס זה תסכול, נכון?
לפני מיליון שנים כשלמדתי נהיגה בגיל 17, נכשלתי בטסט. שוב. ושוב. ושוב.
(עברתי בטסט רביעי, סתמו).
אני זוכרת שאחרי הפעם השנייה והשלישית, התגובה הראשונה שלי היתה "טוב אז אני לא עושה", ושנייה אח"כ באה ההכרה שאין דבר כזה "לא עושה", כי לא יהיה לי רישיון.
כמה מתסכל!
(הטסטרים היו חארות, הנהגים האחרים היו בני #₪&#₪, והכביש היה עקום. אני נהגתי נפלא).
מאז מים רבים זרמו בנהרות התסכולים של החיים שלי.
השיא שלהם היה בשנים ארוכות של טיפולי פוריות, וים של תשובות "את לא בהריון".
אני חושבת שאצלי תסכול מתעורר כשאין לי יכולת לעשות יותר שום דבר לגבי העניין.
כמו בטסט גם בטיפולי פוריות, אני מהצד שלי עשיתי הכל ביי-דה-בוק בדיוק.
(חוץ מלנהוג טוב בטסט, אבל אל תהיו קטנוניות).
ואז הגיע השלב שזה כבר לא תלוי בי, ואין לי יותר מה 'לעשות' בעניין.
חוץ מלנסות עוד פעם, ועוד פעם ועוד פעם. אבל זה מתסכל. מאד מתסכל.
זה רגש מבאס התסכול הזה, כי הוא רגש שמעורר רגש אחר: עצבים. וגם לחץ.
הבעיה הנוספת עם תסכול היא שהוא מתעורר במלא מצבים בחיים כמו שינויים שנכפים עלינו, בלת"מים, דברים שלא הולכים כמו שהיינו רוצים, אתגרים כאלה ואחרים.
המשותף לכל האירועים האלה, חוץ מהתסכול, הוא הצורך שלנו להסתגל אליהם, וזו בדיוק הסיבה ש"הכלת תסכול" היא אחת מ-8 הכישורים במודל שלי להסתגלות, שנקרא Adaptable-Mindset.
במודל הזה, הגדרתי "הכלת תסכול" כ-היכולת להתמודד עם אכזבות ונסיגות באופן בונה, מבלי להיכנע להחלטות חפוזות או לרגשות שליליים.
הנה 3 דרכים ממוקדות לתרגל "הכלת תסכול":
1. כשאתן מתוסכלות, הזכירו לעצמכן את ההישגים והכישורים שלכן. ממש שבו וכתבו את זה בכתב יד.
2. תרגלו חשיבה עתידית ופרופורציות – חשבו איך תרגישו על המצב המתסכל בעוד שבוע, חודש או שנה, כדי לשים אותו בפרספקטיבה.
3. כתבו יומן תסכולים – כתבו על מקרים שגרמו לכן להיות מתוסכלות ואיך הגבתן להם. הכתיבה יכולה לסייע לכן לזהות תבניות והתנהגויות, ולמצוא דרכים להתמודד.
עוד על מודל Adaptable-Mindset תוכלו לקרוא בקישור הזה.